This post is also available in:
בו בזמן עם חגיגות הנורוז ותחילת השנה החדשה באיראן, דווח ממספר מחוזות במדינה כי אזרחים נעצרו ונמצאים תחת חקירה משפטית על ידי הרשות השופטת.
התובע הכללי של מחוז פארס הודיע ביום ראשון, 23 במרץ, כי “מספר אנשים מועט נעצרו במספר אתרים תיירותיים במחוז פארס” בזמן כניסת השנה החדשה.
לדברי כמרן מירהאחי, התובע הציבורי והמהפכני של מחוז פארס, העצורים – שזהותם ומספרם לא פורסמו – הואשמו ב־“חילול הקודש, הפרת הסדר הציבורי ואי שמירה על ערכים איסלאמיים.”
מוקדם יותר, גם חסן חוסייני, מושל משהד, דיווח על מעצר של “מספר מצומצם של אנשים” ביום חמישי במהלך טקסי הנורוז ב־קבר פרדוסי שבאזור טוס במשהד.
לדבריו, מספר העצורים היה “בין עשרה לחמישה עשר” והם “הפריעו למהלך הטקס והשמיעו סיסמאות חתרניות.”
על רקע הירידה בפופולריות של המשטר ומדיניותו בקרב הציבור, מספר ההולכים לקבל את השנה החדשה באתרים היסטוריים ולא דתיים הולך וגדל מדי שנה.
גם השנה, 1404 בלוח השנה השמשי, התאפיינה באותו דפוס – קהל רב התאסף באתרים כמו קבר פרדוסי בטוס, חאפזיה ו־פרספוליס במחוז פארס.
התקהלויות אלו, במיוחד במחוזות הכורדיים, נתקלות מדי שנה בהתנגדות מצד הרשויות העירוניות, המחוזיות והביטחוניות של הרפובליקה האסלאמית.
בהקשר זה, אתר Kurdpa דיווח ביום ראשון כי אדם בשם סייפאללה ח’אן ע’פארי נעצר ביום שבת, 22 במרץ, ללא צו שיפוטי, לאחר שהשתתף בטקסי נורוז בכפר קלה כהנה בסקז.
יום קודם לכן, אתר ההנגאו, המסקר גם הוא את האזורים הכורדיים, דיווח כי שני נערים בני 17 – קיהאן תדבירי ו־מוחמד קאדרי, יחד עם שני תושבים נוספים ממאריוואן – מוחמד ניקפי ו־כאוה דסתאן, נעצרו על ידי כוחות המודיעין על רקע טקסי נורוז בכורדיסטן.
לכך יש להוסיף עוד 13 שמות, שלפי ארגון זכויות האדם של כורדיסטן, נעצרו בשבוע שעבר בעיר סרדשת שבמחוז מערב אזרבייג’ן בשל השתתפותם בטקסי הנורוז.
גם בשנה שעברה, רשת זכויות האדם של כורדיסטן דיווחה כי לפחות 38 אזרחים כורדים זומנו לחקירה או נעצרו במהלך החודשיים הראשונים של שנת 1403 בשל ארגון או השתתפות בטקסי הנורוז.
המשך המדיניות הזו לדיכוי חגיגות הנורוז לא מצביעה על עוצמת המשטר, אלא משקפת את פחדו מכל התכנסות ציבורית שאינה במסגרת האידיאולוגיה שלו.
נורוז, כמורשת תרבותית משותפת לכל האיראנים, הפך בהדרגה לכלי של מחאה אזרחית ותרבותית – תנועה שמאתגרת את יסודות המשטר האוטוריטרי של הרפובליקה האסלאמית באמצעות סיסמאות, שירים והתקהלויות באתרים היסטוריים.
המצב הזה מעלה מחדש שאלה מהותית בפני החברה האיראנית:
מדוע ממשלה שמכנה את עצמה “אסלאמית” ו”עממית” פוחדת משמחת העם, משירת פרדוסי, מחאפזיה ו־פרספוליס?